תשובה מלאה

 
שאלה:
אני אם חד הורית. בני בן ארבע, ילד נבון ושמח. אנחנו מאד קשורים והוא ילד טוב, אבל בזמן האחרון יש לו התפרצויות בכי והשתוללות כשאני לא עושה מה שהוא רוצה. למשל, בגינה אחרי ששיחק כבר שעתיים אני אומרת לו שעכשיו הולכים הביתה, הוא מגיב בצעקות ובכי וזורק את עצמו על הרצפה. צריכה עזרה דחוף!
 
 
תשובה:
הבן שלך הגיע לגיל בו הוא מנסה להגדיר את עצמו כישות עצמאית. הוא רוצה להחליט ולשלוט במה שקורה סביבו אבל לא מסוגל להתמודד עם שינויים. התפקיד שלנו ההורים קשה במיוחד בשלב הזה, מפני שנדרשת עדינות רבה בין עידוד לעצמאות ולהתנתקות של הילד, לבין הגדרת הגבולות והבהרת הסמכות ההורית. את צריכה להחליט האם את מסוגלת להיות עקבית ולא לקבל התנהגות כזו, או לוותר.
אני בעד למצוא זמן רגוע ולדבר על ההתנהגות ה"לא נעימה" תאמרי שאת מבינה שהוא כועס לפעמים ויחד תחשבו איך אתם מונעים מצבים כאלה (למשל תזכורת לזמן או למשימה שצריך למלא) וגם איך הוא יכול להבהיר שהוא כועס בדרכים אחרות.
במקרה והחלטת שאת מסוגלת להיות עקבית ולהפעיל את סמכותך כאמא. שימי לב לשעון כשאתם בגינה. תגידי לו רבע שעה לפני שהולכים שעוד מעט צריך לחזור הביתה, אפשר לקבוע איזה מתקנים הוא יכול להספיק, אבל בשעה שקבעת הולכים. אם הוא מתחיל בהצגות, אמרי לו בצורה תקיפה אבל בלי כעס, שזה הזמן שצריך ללכת. את יכולה להזכיר לו שנתת התראה ואפילו סיכמתם מה הוא יעשה בינתיים ובכל מקרה תדגישי שמאד לא נעים לך שהוא צועק.
הבן שלך יבדוק עד כמה את מתכוונת לכך, ולכן אם את לא מסוגלת להיות ברורה ולא להכנע לבכי אל תתחילי! הבהרת הגבולות וחוסר ההסכמה שלך לקבל התנהגות כזו, צריכה להעשות באופן שבו הוא יוכל לקבל את המרות בלי להרגיש מנוצח. ברגע שהוא מתנהג יפה והולך הביתה כמו שקבעתם, תשבחי אותו ותדגישי כמה הוא בוגר ונבון ואיך את גאה בו.
זה כמובן נכון, גם לגבי כל התנהלות שבה הילד מנסה לשנות את החלטתך/ דעתך בהתנהגות שאינה מקובלת עליך.
ילדים זקוקים לנו, ההורים שנבהיר להם מה נכון ומה לא נכון. איזו התנהגות מקובלת ואיזו לא. רק זיכרי! לא להעליב ולא לריב – את המבוגרת ואת צריכה לשמור על הסמכות שלך אבל מתוך כבוד להיותו אדם בפני עצמו.

בהצלחה